סתם פה ושם..

נסעתי אתמול בקו 144 מרחוב בלפור בבת ים לאיירפורט סיטי, יש לי חבר שגר באזור. הלכנו לאזור התעשייה שם, ממש מגניב, עשינו קצת שופינג, ישבנו בבית קפה, היה נחמד.. בחזרה שעליתי לאוטובוס, (כמובן אותו קו, 144) נרדמתי ולא ירדתי בתחנה שלי, לא רק שלא ירדתי בתחנה, ירדתי בתחנה הסופית! איזה באסה זה. אוף אני שונא שזה קורה לי!

איזה כייף זה לשחות.. אני פשוט מת על שחייה!, שהייתי באילת לפני כמה זמן היה שם בריכה של 144 מטר בערך, הייתי כל יום עושה שחיית בוקר ושחייה לילית. פעם אחת ששחיתי היה שם איזה מישהו שהציע לי תחרות. כמובן שלא היססתי והסכמתי, אבל החלטנו לא לשחות רק בריכה אחת של 144 מטר אלא 2 בריכות. היה קשה וצמוד אבל בסופו של דבר ניצחתי.

אני ממש מתגעגע לבית ספר, אני מתגעגע לחברים שגדלו איתי מגיל קטן, למשחקים בהפסקות, לצחוקים בשיעורים. אמנם למבחנים אני לא כל כך מתגעגע אבל גם ההעתקות במבחנים היה כייף. שנאתי במיוחד את המקצועות העיוניים, היסטוריה, ספרות וכאלה.. אני זוכר שנגיד היה לי איזה בוחן בהיסטוריה על כמה דפים, קראתי את החומר אולי 144 פעמים וגם אחרי 144 פעמים שקראתי לא זכרתי אפילו מילה אחת... כך שבסופו של דבר נאלצתי כמובן להעתיק.

הסתובבתי לפני כמה ימים בקניון עם חברה שלי, משום מה נגמרה לי הסוללה בפלאפון (לא קורה הרבה) והייתי צריך להגיד משהו לחבר שלי ולא זכרתי את המספר אז נאלצתי להתקשר מהפלאפון של חברה שלי ל-144 כדי לברר את המספר ובאמת תוך מספר דקות קיבלתי את המספר. הבחורה הנחמדה בשירות לקוחות של 144 שענתה לי גם הציעה להבא אפילו לא להתקשר, שיש להם שירות sms. ממש מגניב.